בלי להתכוון, יצא שהקמתי גן

לא יודעת כמה מכן יודעות שאני למדתי חינוך מיוחד לגיל הרך ושהתברכתי בשנת ההתמחות שלי למצוא גן שפשוט הרגיש כמו בית. מזלי עוד יותר שפר עליי כשהגננת העמיתה נכנסה להריון ואני החלפתי אותה עם גמר התואר שלי. זה היה גן תקשורת (אוטיזם ולקויות נלוות) והגננת המובילה שלי היתה הפרטנרית המקצועית הראשונה שהיתה לי בחיי. היום אני יודעת כמה מזל היתה לי לחוות כזאת שותפות מלאה ומצמיחה. היו שבעה בנים בני 4-7 וילדה בת שלוש שנראתה כמו פעוטה בת שנה. הלקות שלה היתה פיגור משולב באוטיזם ובמקרה קראו לה גם יסמין. בקיצור, אהבת חיי. היא לימדה אותי לאהוב את יסמין הקטנה (והמפגרת והאוטיסטית) שבתוכי.

אבל בלי קשר ליסמין,

העבודה הזאת היתה מדהימה כי זה היה שעות סופר נוחות, מה שהשאיר לי די זמן לטפח חיים אישיים מלאים בפעילויות מהנות ומפתחות, ואם זה לא מספיק, העבודה הזאת סיפקה לי הרבה אתגרים רגשיים ושכליים, כי להיות המחנכת של כל ילד זה כמו להיות בלשית מעולה בפתרון חידות היגיון, שבה מיטב המומחיות (פסיכולוגית, מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסטית…) עובדות איתך להבין את הצרכים האינדיבידואליים לכל ילד כדי לעזור לו לפתח כמה שיותר מיומנויות עד גיל שש בכל תחומי החיים. בנוסף

היה תקציב לכל פרויקט שעלה על דעתי כדי ליצר ולעצב חלל ופעילויות שמפתחות את כל הילדים בו זמנית, ככה שלא משנה באיזו רמה הילד נמצא בהשוואה לחבריו לקבוצה, הוא יוצא מהגן באותו יום בתחושת הצלחה.

וככה אני רואה את כל מי שתרצה להיות חלק מהקהילה שלנו ולתרגל את ההרגלים יחד איתי. כולנו כאן בקבוצה כי הבנו ברמה פנימית ואולי גם לא מודעת, שיש לנו בעיות תקשורת - בעיקר עם עצמנו. כי מצאנו את עצמנו מרגישות לבד. אם לבד בתוך זוגיות/הורות, לבד אפילו שאני חלק מקהילה כלשהי, אפילו אם יש לי כמה חברות טובות שאני בתקשורת איתן על בסיס כמעט יומי. עדין משהו בנו הרגיש בודד ואבוד.

ואלו הן הבעיות שמונעות מאיתנו לחיות את הפוטנציאל שלנו במלואו, אם בחיי האישיים, הזוגיים, ההוריים, המקצועיים…

ועל כל מגוון האתגרים הללו אנחנו יכולות לשפר. כל אחת בדרכה ובקצב שלה. לאמן את שרירי התקשורת העצמית ביחד עם עוד חברות שנותנות לנו השראה ומבט אוהב, עם קריצה של חיוך. לא משנה אם לאחת יש זוגיות מושלמת אבל טובעת בביצה של שיתוק מחרדת ביצוע בעסק שלה, או מישהי שבדיוק ברחה מזוגיות רעילה אבל לא מצליחה לשים לאמא שלה גבולות. כולנו יחד באותו מקום, אבל כל אחת בדרכה שלה.

אז הקמתי לנו גן לנשים דוברות עברית. ב״גן״ הזה אנו לומדות דרך הקשבה, צפיה, תרגילי כתיבה ודיונים את כל מה שטמון בנו ושכחנו, כי מישהו פגע בנו או הכתיב לנו איך לחשוב ולהתנהג. בגן הזה אנחנו לומדות לדבר עם עצמנו בצורה בריאה ואוהבת ותוך כדי גם איך לעשות את זה עם אחרות. בגן הזה כולנו הילדות וגם הגננות ו״המומחיות״ של עצמנו ואחת של השניה. כולנו לומדות להסתכל על הכל בעיניים של מתלמדות נלהבות. ויהיה לנו תקציב להרים ולעצב חללים פיזיים ופרוייקטים שיוציאו לאור את הכשרונות היחודיים שיש לכל אחת ואחת מאיתנו, ואנחנו נזכה לחזור כל יום הביתה עם תחושה של הצלחה.